הסיפור המלא

רקע המקרה

ל.י., שפית מוכשרת בראשית דרכה המקצועית, עבדה במלון כשחלתה במה שנראה תחילה כמחלת חום ויראלית פשוטה, מסוג שרבים חולים בו בעונת החורף. אולם, בניגוד למרבית המחלימים ממחלות חורף שגרתיות, עבור ל.י. זו הייתה רק תחילתה של מסכת רפואית מורכבת ומכאיבה.

לאחר שלכאורה החלימה מהמחלה הויראלית, החלה ל.י. לחוות תסמינים נוירולוגיים מדאיגים – הפרעות תחושה, כאבים עזים, וקשיים בהליכה שהחמירו עד כדי חוסר יכולת לעמוד על רגליה. תסמינים אלו הם סימני אזהרה קלאסיים לתסמונת גיליאן ברה, מחלה אוטואימונית חמורה המתפתחת לעיתים כתגובה למחלת חום.

מהי תסמונת גיליאן ברה?

תסמונת גיליאן ברה היא מחלה נוירולוגית אוטואימונית נדירה אך מסוכנת, בה מערכת החיסון תוקפת בטעות את מערכת העצבים ההיקפית של הגוף. המחלה מתפתחת לרוב בעקבות זיהום ויראלי או חיידקי, כאשר מערכת החיסון "מתבלבלת" ותוקפת את הרקמה העצבית.

התסמינים מתחילים בדרך כלל בחולשה וחוסר תחושה ברגליים, ועלולים להתפשט במהירות כלפי מעלה, לפגוע בשרירי הנשימה ולסכן חיים. האבחון המוקדם וטיפול מיידי הם קריטיים למניעת נזק עצבי בלתי הפיך או אפילו מוות.

הרשלנות הרפואית

כאשר מצבה החמיר, פנתה ל.י. למוקד קופת החולים, שהפנה אותה בדחיפות לחדר המיון עקב חומרת התסמינים. אולם, הביקור בחדר המיון הסתיים באסון רפואי:

1. תרשומת רפואית לקויה: הרופאים במיון לא תיעדו את התסמינים הנוירולוגיים המדאיגים עליהם התלוננה ל.י., אלא רשמו אנמנזה חלקית ושגויה.
2. היעדר אבחון דיפרנציאלי מתאים: למרות שהציגה תסמינים קלאסיים של תסמונת גיליאן ברה, הרופאים לא העלו אפשרות זו באבחון הדיפרנציאלי ולא ביצעו בדיקות נדרשות.
3. שחרור מוקדם ללא טיפול: ל.י. שוחררה מחדר המיון לאחר שעות ספורות עם אבחנה שגויה של "מחלה ויראלית", ללא טיפול וללא הנחיות למעקב.

כתוצאה מהרשלנות, נוצר איחור קריטי באבחון ובטיפול בתסמונת גיליאן ברה, מה שהוביל להחמרה במצבה של ל.י. ולנכות נוירולוגית חמורה שנותרה עמה לצמיתות.

האתגר המשפטי – הוכחת הקשר הסיבתי

האתגר המרכזי בתיק היה כפול:

1. הוכחת קיום התסמינים: רשומות בית החולים לא שיקפו את התסמינים האמיתיים שמהם סבלה ל.י., מה שהקשה על הוכחת העובדה שהציגה תמונה קלינית המחייבת חשד לתסמונת גיליאן ברה.
2. הוכחת הקשר הסיבתי: היה צורך להוכיח שאבחון מוקדם וטיפול מיידי היו משנים באופן משמעותי את התוצאה הסופית ומונעים את הנכות החמורה.

הפריצה המשפטית

נקודת המפנה בתיק הגיעה כאשר הצלחנו לאתר ולהשיג את הקלטת השיחה של ל.י. עם מוקד קופת החולים, שבה תיארה בפירוט את התסמינים הנוירולוגיים המדאיגים. ההקלטה הייתה ראיה מכרעת שסתרה את הרשומות הרפואיות הלקויות של בית החולים והוכיחה של.י. אכן סבלה מהתסמינים האופייניים לתסמונת גיליאן ברה עוד בשלב הפנייה הראשונית.

באמצעות חוות דעת רפואיות מקיפות, הצלחנו להוכיח כי:

1. התסמינים שהציגה ל.י. היו אופייניים לתסמונת גיליאן ברה.
2. רופא סביר היה צריך לחשוד בתסמונת זו ולערוך בירור מתאים.
3. טיפול מוקדם בסטרואידים ואימונוגלובולינים היה משפר משמעותית את הפרוגנוזה ומצמצם את הנזק הנוירולוגי הבלתי הפיך.

הסבל והנזק

כתוצאה מהאיחור באבחון ובטיפול, ל.י. סבלה מנזק נוירולוגי חמור וקבוע:

• חולשה משמעותית בגפיים, המגבילה את יכולת ההליכה והעמידה.
• הפרעות תחושה כרוניות וכאבים עצביים (נוירופתיים) קשים.
• קשיים בתפקוד היומיומי ואיבוד העצמאות בפעולות בסיסיות.
• אובדן יכולת העבודה כשפית, קריירה שדרשה עמידה ממושכת ועבודה פיזית מאומצת.
• נזק נפשי משמעותי עקב אובדן העצמאות והקריירה.

עבור ל.י., שהייתה בראשית דרכה המקצועית, הנכות הנוירולוגית החמורה שינתה את חייה ללא הכר והביאה לאובדן של קריירה מבטיחה בתחום הקולינריה.

תוצאת ההליך המשפטי

לאחר הליך משפטי מורכב, הסתיים התיק בהצעת פשרה מטעם בית המשפט בסכום של 602,000 ₪, אשר שיקף את הנזק המשמעותי שנגרם לל.י. כתוצאה מהרשלנות הרפואית.

חשוב להדגיש כי פיצוי זה הינו מעבר לתגמולי ביטוח לאומי בשווי מאות אלפי שקלים נוספים של.י. זכאית להם, ומעבר לקצבה חודשית לאובדן כושר עבודה שהיא מקבלת. כך, הפיצוי הכולל משקף את מלוא היקף הנזק והפגיעה בעתידה המקצועי והאישי.

הפיצוי כלל מרכיבים עבור אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות עתידיות, עזרה וסיוע של צד ג', ופיצוי על הסבל והכאב הרב שחוותה ושתמשיך לחוות לאורך חייה.

לקחים ומסקנות

המקרה של ל.י. מלמד אותנו מספר לקחים חשובים:

1. חשיבות האבחון המהיר של מחלות נוירולוגיות: תסמונת גיליאן ברה היא מצב חירום רפואי המחייב אבחון וטיפול מיידיים. כל עיכוב יכול להוביל לנזק בלתי הפיך.
2. האזנה לתלונות המטופל: רופאים חייבים להקשיב בתשומת לב לתלונות המטופלים ולתעד אותן במדויק. הפער בין תלונותיה האמיתיות של ל.י. לבין מה שנרשם ברשומות הרפואיות היה קריטי.
3. תיעוד רפואי מדויק: תיעוד לקוי ברשומות רפואיות אינו רק כשל אדמיניסטרטיבי, אלא עלול להוביל לטעויות רפואיות חמורות.
4. חשיבות שמירת ראיות: הקלטת השיחה עם מוקד קופת החולים הייתה ראיה מכרעת במקרה זה. מטופלים צריכים לשמור מסמכים והקלטות ככל האפשר.
5. ערנות לתסמינים נוירולוגיים לאחר מחלת חום: תופעות נוירולוגיות המופיעות לאחר החלמה ממחלת חום אינן "שאריות" של המחלה, אלא עלולות להצביע על סיבוך חמור המחייב בדיקה מיידית.

מקרה זה ממחיש את ההשלכות הטרגיות שיכולות להיות לפספוס אבחנתי במערכת הרפואית ואת חשיבותה של מערכת המשפט בהענקת פיצוי הולם לנפגעים.

תגיות: רשלנות רפואית, פספוס אבחנתי, תסמונת גיליאן ברה, נזק נוירולוגי, ראיות מכריעות, מחלה אוטואימונית, הקלטות רפואיות, סודיות רפואית